grandpa sent me an Alzheimer quiz

just to be on the safe side

Advertisements

רומגלהעתידות, מחווה לנוסטרדמוס ולאמא שלי

יש אנשים בכוס הזו מולי, בתוכה, בתוך עשבי התה שבתחתית, צריך למצוא אותם, שתה את התה של חייך, וגלה את שאריות עתידך: עלה נענע שהמים הרותחים הפכו קצת לעלה קטן של מייפל, צורה של כנפיים או שני קווים שבורים, אולי כנף אחת לא מתפקדת, אולי יש לך בן בשם רעואל, עכשיו מה, לדעתך, זה יכול להיות? מה יכול לצמוח מזה? ממה הכוס הזו עשויה? חימר. זכוכית. חול. כולנו אבנים ומישהו זורק אותנו על פני אגם אונטריו, אבל האגם קפוא ואנחנו קופצים מהקרח כמו נתזים של עתיד. מי זורק את האבן הזו, את רעואל הזה, הבן שלך לעתיד בקנדה בו הוא שובר את הרגל או היד או שהוא פוגש מישהי וליבו נשבר או שמוחו נסדק או שהשבר הוא אצלך ועליך לנסוע מיד לעזור לו להחלים, לעזור לו לגרום לך להחלים באמצעות ההחלמה שלו, ההחלטה שלו. מישהו, משהו… עליך לחזור לעבודה? מה עם עבודתנו כאן? מה עם עבודתי? יש לי ילדים לפרנס, שניים, לעתיד, בתוך שלולית ראיתי את ההשתקפויות שלהם בתוך העיניים של מישהי זרה, היא פשוט עמדה שם ובהתה ואני ראיתי את אדוות המים מתארות לי את התשלום שלך, מאתיים שקלים בבקשה, לטקסט הקצר הזה.

A SICK DAY

our noses run the rain
from the roof of our brains we can hear them pulling at it down the blankets…
waves hit the edges of the bed and crash against our faces in deep sleep.
we shall travel the night upon a white sail, upon many white sails, lunging towards
dry land. we shall stand (or sit, or lie) against the winds, the wailing winds,
shall attempt at an anchor, go through a storm, briefly, like
seeing a butterfly disappear into a rose,
and maybe we will crash our bodies against this soft bed
be beached upon it,
but rolling one onto the other we’ll run
it all again