Quote

Schedule

Hurray! Remember steaks and wine, that…
thing we said we’d do with us and you, remember? Well,

I’d say it’s way past time we’d met,
sometime this week, I said. She said,

well, lol, that sounds great. Let’s meet, yeah, definitely,
I’d not forgotten. Lets schedule
to schedule some time
this week. Well,

no rush, I said.

We’ve time for other things to schedule before that.

She had not said, who knows
how many plans the little future will bring? How many humans and plans
this little room can hold, with its little us and its little yous, over there,
right there, where you belong?

Keep in touch. Touch often, you say and I do.

סיני מיני ס

107730-2-articlep

תחילת המאה ה-21. ילדות מוקדמת.
עיניים בכל מקום.
מאז היה צעיר, יצחק נתיב ראה
בעולם
אוסף של זוגות עיניים.

מה שראה הפה של זוגות אלו
לא יכול
להשתוות
למה שהעיניים דיברו.

“…אנו מדברים תמיד על כליאה. כשתלמה פנו אליי,
ליצור פרסומת לדגני הבוקר ‘סינימיניס’
בדמות ריבועי ‘סינימיניס’ עם עיניים שמלקקים זה את זה,
הדבר הראשון שעשיתי היה
להפוך זאת לחמוד.

הדבר השני שעשיתי היה לנסוך
באותה חמדה את ההרגשה
הבלתי ניתנת לתיאור
כמה אנו כלואים ברצון שלנו
למתוק
שנותנים לנו,
לא משנה מאין הוא מגיע…”

מה שהתאים לתלמה במסרים
האל-מודעים שניסו להעביר.

פסטיבל רוק

אוף…
אתה יודע מי היו שנה שעברה?
מיוז, ת’ה פרוטיג’י… אלט ג’יי!
את אומרת
ועינייך מחפשות
בין העננים שספרת
את הכבשים שהרוח פיזרה

אם היינו רוצים להיות ממש מגניבים,
אתה שומע?
זה 17 יורו ללכת לקמפינג סייט,
אז היינו קונים 3 ימים ב-NOS

פלוס קמפינג
והיינו קונים איזה טנט מגניב
והיינו משתזפים,
יש שם איזה ים ליד.

ואנחנו מתחילים לספור,
רדיוהד, טיים אימפאלה, ליסבון.

City

Amazing, the city huts slowly unfold their veritable lengths
imagined wider than street oceans, broader than Sistine shoulders,
transfused into height, they scrape the sky ground raw red;

And every tree had been as quick as mountains about them,
as ancient as growth; the bushes, they swam up
the buildings’ weird arched backs and died and lived, bringing water where
there had been only old dust; there, the trees flowered

And the clouds sang, for the wind, it passed through them
and was heard;

The buildings’ glasses dissolved, the peopling eyes showed
everywhereon,
where city’s kind
metroed from life to life, without the possibility of
a stop;

And in city’s center, you would come to realize,
for you are a grain of her as she is a dream of you,
that you had stopped moving
only because everything would grow
slow for you

Its thought kiss.

writing about writing

since this

the most dangerous distance, between your tongue and the

sounds it makes, which so resemble a certain nightmare, that you

can almost mix the sounds to hold and release its form out of your mouth

and into this world, creating a monster to show around, defeating it time and again

out of size and into these small, small winds.

 

you chime as you go. it is the privilege that you give love so that
it would, maybe, give you back. love isn’t human, it won’t recognize fair exchange
and perhaps you shall never return.